יום שני, 9 בדצמבר 2013
יום חמישי, 15 באוגוסט 2013
עדכון וקידום עצמי חסר בושה
שלום,
אם אתם עדיין כאן ולא מחוברים לפייסבוק, במקום להשקיע בבלוג שלי, אני כתבתי קצת לאתר BRB.
בינתיים עלו שלוש כתבות:
החביבה עלי והראשונה-סיכום חצי שנתי. את הסיכום השנתי אני מבטיחה גם כאן. או לפחות להעלות אותה בהרחבה פה. אני אודה שבחרתי להדגיש את הטוב ולהיות אופטימית. זה לא היה ככה כל הזמן במציאות.
לאחר מכן החלטתי לסכם לעצמי למה אני אוהבת את פריז ומה טוב ויצאו עשרהמלצות בפריז. מיותר לצין שהתלבטתי אם אני רוצה שאנשים אחרים יגלו את הפטיס'רי החביבה עלי...אז חשפתי, אבל רק אחת מהאהובות עלי. ולא סיפרתי כמה אני אוהבת את שיטת המיקוד, כי בכל זאת יש גבול לחשיפה באינטרנט. המיקוד מבוסס על לוגיקה ומספרי הרובעים. למרות מה שסיפרו לכם בארץ, לא צריך מיקוד נפרד לכל רחוב.
ולבסוף סיכום בתמונות של הווקאנס בקורסיקה. בתקווה שהבחור יסייע לי לכתוב רשומה מפורטת יותר.
ועדכון אישי קצר, אני עובדת ב-ביביסטר אצל שלוש משפחות והיומן שלי מלא. ובכל זאת הלכנו להצגת אבסורד ולמסעדת יוקרה. ומלבד זאת, אני עושה על החמודים האלו (ועוד אחד שסירב להצטלם) הזה קט-סיטר:
ובשבוע הבא אנחנו מתחתנים אזרחית בעיריית הרובע. הרכבת האווירית בדרך אלינו מישראל ומאירופה.
אם אתם עדיין כאן ולא מחוברים לפייסבוק, במקום להשקיע בבלוג שלי, אני כתבתי קצת לאתר BRB.
בינתיים עלו שלוש כתבות:
החביבה עלי והראשונה-סיכום חצי שנתי. את הסיכום השנתי אני מבטיחה גם כאן. או לפחות להעלות אותה בהרחבה פה. אני אודה שבחרתי להדגיש את הטוב ולהיות אופטימית. זה לא היה ככה כל הזמן במציאות.
לאחר מכן החלטתי לסכם לעצמי למה אני אוהבת את פריז ומה טוב ויצאו עשרהמלצות בפריז. מיותר לצין שהתלבטתי אם אני רוצה שאנשים אחרים יגלו את הפטיס'רי החביבה עלי...אז חשפתי, אבל רק אחת מהאהובות עלי. ולא סיפרתי כמה אני אוהבת את שיטת המיקוד, כי בכל זאת יש גבול לחשיפה באינטרנט. המיקוד מבוסס על לוגיקה ומספרי הרובעים. למרות מה שסיפרו לכם בארץ, לא צריך מיקוד נפרד לכל רחוב.
ולבסוף סיכום בתמונות של הווקאנס בקורסיקה. בתקווה שהבחור יסייע לי לכתוב רשומה מפורטת יותר.
ועדכון אישי קצר, אני עובדת ב-ביביסטר אצל שלוש משפחות והיומן שלי מלא. ובכל זאת הלכנו להצגת אבסורד ולמסעדת יוקרה. ומלבד זאת, אני עושה על החמודים האלו (ועוד אחד שסירב להצטלם) הזה קט-סיטר:
ובשבוע הבא אנחנו מתחתנים אזרחית בעיריית הרובע. הרכבת האווירית בדרך אלינו מישראל ומאירופה.
יום שני, 25 במרץ 2013
חג אביב שמח
לעומת משפחות אחרות, ליל הסדר מעולם לא היה האירוע הכי חשוב בשנה.
לפעמים היינו בסדר עצום בקיבוץ שהורכב מהמון שירים והצגות ואמא ששרה במקהלה.
ולפעמים היינו במושב במטרה לאכול כמה שיותר מהר. את הדלת פתחנו לאליהו הנביא, הוא לא הגיע אבל מחוץ לדלתה חתולה שמיל המליטה כמה גורים, אחת מהן זכתה בקלות לשם חרוסת....
אוי חרוסת של אמא.... אתמול נשלח מייל דחוף לאחי ובו הוא נדרש להשיג את מתכון החרוסת מאמא.
הרי כמו כל משפחה, האוכל הוא זה שמאחד את כולנו. הגפילטע של סבתא, שמבשלת אותם שונה וטעים, החרוסת של אמא, הקניידלך של צילה (ולא בגרסאה הפחות משמינה, חס ושלום). שלא נדבר על עוגות ועוגיות הפסח.
בתיכון הצטרפתי לסדר של נריה, וגליתי שהגדה זה דבר ארוך ושלכל עדה\ דוד יש מנהג אחר לגמרי.
פה, מיותר לציין, לא רצתי לבית חב"ד הקרוב אלא מחר נלך להצטרף לקהילה הרפורמית, מבטיחה לעדכן...
כן קניתי קמח מצה של אביב (!) בהון קטן. וכמו בארץ, האישה מאחורי רצתה לוודא עם העוגיות אכן כשרות לפסח. ממנה למדתי שעשקו אותי בלפחות שני יורו שלמים על קמח המצה. כל השיחה התנהלה בצרפתית, אני ממש טובה בלהבין כמה מילים ולעשות הבעות פנים של הזדהות. מעולם לא הרגשתי יותר יהודייה במאה המטר של הסופר. אולי במשלחת של פולין, אבל זה אחרת לגמרי. מיותר לציין שהקניות נעשו בשבת....
מה לעשות, בלי קניידלך אני לא מוכנה לקבל את פסח. אם אליהו רוצה, יש לנו יין אדום צרפתי למהדרין.
בינתיים אני מתרגשת מכל עץ מלבלב, נרקיס בצבע שונה וברווזים, הגיעו זן חדש לאגם שלנו.
הכי הכי, השמש באה לבקר והיא אפילו מחממת מדי פעם.
ועוד מנדידת האביב, ישראלים שנודדים ארצה ומשאירים לי חתול לשחק איתו.
חג אביב מלא בשמש, שמחה, התאגדויות עובדים ויציאה לחרות!
לפעמים היינו בסדר עצום בקיבוץ שהורכב מהמון שירים והצגות ואמא ששרה במקהלה.
ולפעמים היינו במושב במטרה לאכול כמה שיותר מהר. את הדלת פתחנו לאליהו הנביא, הוא לא הגיע אבל מחוץ לדלתה חתולה שמיל המליטה כמה גורים, אחת מהן זכתה בקלות לשם חרוסת....
בואו נקרא לו מרור, כי הוא סירב לשחק איתי. חתול שגר בתוך Parc De Bagatelle |
אוי חרוסת של אמא.... אתמול נשלח מייל דחוף לאחי ובו הוא נדרש להשיג את מתכון החרוסת מאמא.
הרי כמו כל משפחה, האוכל הוא זה שמאחד את כולנו. הגפילטע של סבתא, שמבשלת אותם שונה וטעים, החרוסת של אמא, הקניידלך של צילה (ולא בגרסאה הפחות משמינה, חס ושלום). שלא נדבר על עוגות ועוגיות הפסח.
בתיכון הצטרפתי לסדר של נריה, וגליתי שהגדה זה דבר ארוך ושלכל עדה\ דוד יש מנהג אחר לגמרי.
לטווס הזה יש מנהגי חיזור מוזרים, הוא משמש כתצוגת קבע מרשימה בפתח הפארק. ומציג את זנבו לכל מי שעומד עם מצלמה. שימו לב לחתולה שמתגנבת מאחור |
פה, מיותר לציין, לא רצתי לבית חב"ד הקרוב אלא מחר נלך להצטרף לקהילה הרפורמית, מבטיחה לעדכן...
כן קניתי קמח מצה של אביב (!) בהון קטן. וכמו בארץ, האישה מאחורי רצתה לוודא עם העוגיות אכן כשרות לפסח. ממנה למדתי שעשקו אותי בלפחות שני יורו שלמים על קמח המצה. כל השיחה התנהלה בצרפתית, אני ממש טובה בלהבין כמה מילים ולעשות הבעות פנים של הזדהות. מעולם לא הרגשתי יותר יהודייה במאה המטר של הסופר. אולי במשלחת של פולין, אבל זה אחרת לגמרי. מיותר לציין שהקניות נעשו בשבת....
מה לעשות, בלי קניידלך אני לא מוכנה לקבל את פסח. אם אליהו רוצה, יש לנו יין אדום צרפתי למהדרין.
בינתיים אני מתרגשת מכל עץ מלבלב, נרקיס בצבע שונה וברווזים, הגיעו זן חדש לאגם שלנו.
הכי הכי, השמש באה לבקר והיא אפילו מחממת מדי פעם.
ועוד מנדידת האביב, ישראלים שנודדים ארצה ומשאירים לי חתול לשחק איתו.
חג אביב מלא בשמש, שמחה, התאגדויות עובדים ויציאה לחרות!
יום ראשון, 10 במרץ 2013
שוברת את הקיר הרביעי
בביוגרפיה של צ'ארלי צאפלין, מסופר איך הוא הקפיד "לשבור" את הקיר הרביעי וליצור קשר עין עם הצופים בתאטרון ובקולנוע. הקיר הרביעי הוא מושג מהתאטרון, שמדבר על כך שיש קיר שקוף שחוצץ בין הצופה למתרחש על הבמה. הצופה מציץ להצגה והוא לא חלק ממנה.אבל הקיר הזה נשבר הרבה פעמים, צ'אפלין קורץ לצופים, יש מי שיסדר כיסאות סביבך ולפעמים יצפו ממך לעלות לבמה ולהצטרף למחזה. תחשבו רגע על הפתיחה של עוץ לי גוץ לי, הנפתחת בפנייה: "קבל נכבד, ברגע זה, מתחיל סיפור המחזה..." ובתור ילדה מנומסת, אני מצטרפת ומברכת בוקר טוב לדמויות.
במקרה שלי השפה היא הקיר הרביעי שמונע ממני להרגיש שייכת לעיר ולתרבות. כשהמטרו נתקעת ויש הודעה בצרפתית מהירה, אין לי שמץ לגבי מה קרה ומה יקרה. כשאני רוצה להגיד שהמפתח התקלקל, הציפה קטנה ומולי יש את המזכירה שמדברת רק צרפתית, אני מנסה ומתייאשת. זו הרגשה של תיירת לטווח רחוק.
אבל נהיה פה לפחות שנתיים ואני לא רוצה ככה.
ככל שאני לומדת יותר מילים ומכירה את הארץ, המנהגים, המורשת והגסטרונמיה. אני מרגישה יותר שייכת,.
אני יודעת לדבר ולהזמין אוכל. ויש לי אומץ לעשות את זה. ושעונים לי באנגלית, אני מתאכזבת כי רציתי לתרגל צרפתית.
אני שמחה מאוד שבחרתי ללמוד בסורבון. קיבלתי מורה טובה ויש לי חבורה שאפשר ללמוד ולשוטט איתה בעיר. ככה מצאנו איפה אוכלים סטודנטים בזול ובאיזה בית קפה אפשר לשרוץ בלי בעיה.
ויש את ההרצאות בצרפתית שאני מחויבת לקחת. אז באומנות אין לי כל מה מושג מה התמה של המרצה, אבל יש המון תמונות יפות. הידעתם שאת לוחות המודעות המפורסמים, תיכנן אנגלי, השם ישמור?
יש שעורי גסטרונומיה תאורטי, לצערי. ככה גילתי שגם פה יש Four O'Cloc Tea.
והשיעור החביב עלי הוא מבוא לתרבות צרפת. שבוע שעבר למדתי על כל האיים ברפובליקה(העצים בקורסיקה זהים לעצי הכרמל). והשבוע דיברנו על מורשת ואיפה יש ציורי קיר פרי-היסטוריים ובאיזה קתדרלות צריך לבקר. ושבבתים מבפנים הצרפתי, עומדים ארבע שעות בתור לפני שנכנסים לארמון האלייזייה.
בשורה אופטימית היא שהאביב הגיע ואני לומדת מהי עונת מעבר. זה מעבר בין יום יפה עם 12 מעלות ושמיים כחלחלים לתחזית לשלג. בגנים הפרחים מתחילים לפרוח. הגיעו גם סוסי הפוני ומוכרי הקרפים לפארק. וזוג אחד הביא גם את החתולה הפרסית לשאוף אוויר.
במקרה שלי השפה היא הקיר הרביעי שמונע ממני להרגיש שייכת לעיר ולתרבות. כשהמטרו נתקעת ויש הודעה בצרפתית מהירה, אין לי שמץ לגבי מה קרה ומה יקרה. כשאני רוצה להגיד שהמפתח התקלקל, הציפה קטנה ומולי יש את המזכירה שמדברת רק צרפתית, אני מנסה ומתייאשת. זו הרגשה של תיירת לטווח רחוק.
על מה מדברים הסטודנטים ברחבת הפנתאון? |
ככל שאני לומדת יותר מילים ומכירה את הארץ, המנהגים, המורשת והגסטרונמיה. אני מרגישה יותר שייכת,.
אני יודעת לדבר ולהזמין אוכל. ויש לי אומץ לעשות את זה. ושעונים לי באנגלית, אני מתאכזבת כי רציתי לתרגל צרפתית.
אני שמחה מאוד שבחרתי ללמוד בסורבון. קיבלתי מורה טובה ויש לי חבורה שאפשר ללמוד ולשוטט איתה בעיר. ככה מצאנו איפה אוכלים סטודנטים בזול ובאיזה בית קפה אפשר לשרוץ בלי בעיה.
ויש את ההרצאות בצרפתית שאני מחויבת לקחת. אז באומנות אין לי כל מה מושג מה התמה של המרצה, אבל יש המון תמונות יפות. הידעתם שאת לוחות המודעות המפורסמים, תיכנן אנגלי, השם ישמור?
יש שעורי גסטרונומיה תאורטי, לצערי. ככה גילתי שגם פה יש Four O'Cloc Tea.
והשיעור החביב עלי הוא מבוא לתרבות צרפת. שבוע שעבר למדתי על כל האיים ברפובליקה(העצים בקורסיקה זהים לעצי הכרמל). והשבוע דיברנו על מורשת ואיפה יש ציורי קיר פרי-היסטוריים ובאיזה קתדרלות צריך לבקר. ושבבתים מבפנים הצרפתי, עומדים ארבע שעות בתור לפני שנכנסים לארמון האלייזייה.
בגזרת הידע החיוני- יש שתי פנדות אדומות בגן החיות בפריז. |
החנויות מתכוננות ל Easter |
יום שבת, 23 בפברואר 2013
מהנעשה בעירנו
אני יודעת שהזנחתי, סליחה.
בשבועיים האחרונים יצא לי לייעץ לאנשים מה כדאי לעשות ולאכול בפריז. ככה הבנתי, שאני מכירה את העיר הרבה יותר טוב ממה שאני חושבת. וכבר התחלתי לפתח אנינות טעם וחוש לפטיסרי מובחרת ולכזו שלא שווה לבזבז בה קלוריות. ולמרות כל טוב הפטיסרי, לא מוכרים פה אוזני המן כמו של אמא...אז אאלץ לאפות אוזני המן.
עוד דרך להכיר את העיר היא האופניים והתחבורה הציבורית. התל אופן הצרפתי משמש בעיקר את הבחור, לקצר את הנסיעה מהבית לאוניברסיטה. ומאפשר לו להתיידד עם הירקן על הדרך.
והכי כיף היה השבוע שיצאתי מהדואר ואמרתי לעצמי,אם תפני ימינה תחכה לך תחנת אוטובוס. וכדי להוכיח את טענתי, האוטובוס בדיוק חלף מולי. זה בסדר, זו פריז ותוך שתי דקות הגיע אחד אחר.
המפה של פריז נבנית אצלי בראש. האמת שיש מפת פריז של מעלה ופריז של מטה ומטרו.וכשאני מזהה את האדם מאחורי הרחוב, או השדרה.
ומלבד התמצאות, יש גם שבירת שגרה. לקבל המלצות ולגלות שיש קרנבל בפריז.
אנחנו לא בריו, אבל בכל אירופה יש קרנבלים בפברואר. לדוגמא, היידי כתבה על ויסבאדן.
אנחנו במקרה, הגגענו לתחנה השנייה של הקרנבל, התמקמתי בעמדה מעולה וחיכתי:
והתחילו לצעוד המון קבוצות, רובן מדרום אמריקה בתלבושות ובתחפושות.
וחוץ מכל זה, התחלתי ללמוד צרפתית. ופתאום, אני חייבת לקרוא כל מה שיש מסביבי, כולל החינמון במטרו.
שזה כיף.
שבוע טוב
בשבועיים האחרונים יצא לי לייעץ לאנשים מה כדאי לעשות ולאכול בפריז. ככה הבנתי, שאני מכירה את העיר הרבה יותר טוב ממה שאני חושבת. וכבר התחלתי לפתח אנינות טעם וחוש לפטיסרי מובחרת ולכזו שלא שווה לבזבז בה קלוריות. ולמרות כל טוב הפטיסרי, לא מוכרים פה אוזני המן כמו של אמא...אז אאלץ לאפות אוזני המן.
גילוי נאות, את זאת רק צילמתי וטרם טעמתי |
עוד דרך להכיר את העיר היא האופניים והתחבורה הציבורית. התל אופן הצרפתי משמש בעיקר את הבחור, לקצר את הנסיעה מהבית לאוניברסיטה. ומאפשר לו להתיידד עם הירקן על הדרך.
והכי כיף היה השבוע שיצאתי מהדואר ואמרתי לעצמי,אם תפני ימינה תחכה לך תחנת אוטובוס. וכדי להוכיח את טענתי, האוטובוס בדיוק חלף מולי. זה בסדר, זו פריז ותוך שתי דקות הגיע אחד אחר.
המפה של פריז נבנית אצלי בראש. האמת שיש מפת פריז של מעלה ופריז של מטה ומטרו.וכשאני מזהה את האדם מאחורי הרחוב, או השדרה.
ומלבד התמצאות, יש גם שבירת שגרה. לקבל המלצות ולגלות שיש קרנבל בפריז.
אנחנו לא בריו, אבל בכל אירופה יש קרנבלים בפברואר. לדוגמא, היידי כתבה על ויסבאדן.
אנחנו במקרה, הגגענו לתחנה השנייה של הקרנבל, התמקמתי בעמדה מעולה וחיכתי:
והתחילו לצעוד המון קבוצות, רובן מדרום אמריקה בתלבושות ובתחפושות.
וחוץ מכל זה, התחלתי ללמוד צרפתית. ופתאום, אני חייבת לקרוא כל מה שיש מסביבי, כולל החינמון במטרו.
שזה כיף.
שבוע טוב
הירשם ל-
רשומות (Atom)